1 וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ. וְהִיא הַמֻּזְכֶּרֶת בְּפָסוּק רִאשׁוֹן ״בְּרֵאשִׁית״ וְגוֹ׳. וְאָמְרוֹ תֵּיבַת וַיִּקְרָא תִּתְפָּרֵשׁ בִּב׳ אוֹפַנִּים: אוֹ לְשׁוֹן קְרִיאַת שֵׁם, אוֹ לְשׁוֹן צְעָקָה – צָעַק עָלֶיהָ לְבַל תִּתְפַּשֵּׁט עוֹד, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה חגיגה יב. שֶׁאָמַר לְעוֹלָמוֹ ״דַּי״, וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמְעָה וְלֹא נִתְפַּשְּׁטָה עוֹד קְרָאָהּ ״אֶרֶץ״, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בראשית רבה ה:ח שֶׁעַל שֵׁם שֶׁנִּתְרַצֵּית נִקְרֵאת ״אֶרֶץ״.
2 וְאָמְרוֹ קָרָא יַמִּים – לֹא זֶה הוּא הַתְּהוֹם הָאָמוּר בְּפָסוּק ב׳, כִּי הַתְּהוֹם יֵאָמֵר עַל כְּלָלוּת מֵימוֹת וַאֲשֶׁר מִתַּחַת לָאָרֶץ. גַּם מֵימוֹת הַנִּקְוִים הָיָה אָז בִּבְחִינַת תְּהוֹם קֹדֶם שֶׁנִּרְאֵית הָאָרֶץ, כִּי הָיוּ שָׁוִים בְּתַעֲרוֹבֶת עִם מֵימוֹת אֲשֶׁר הֵם הֵן הַיּוֹם תַּחַת לָאָרֶץ.
3 וְאָמְרוֹ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב חוֹזֵר גַּם עַל מִקְוֵה הַמַּיִם, כִּי בָּזֶה יֵשׁ חַיּוּת וְקִיּוּם הָעוֹלָם, כִּי מִמֶּנּוּ גְּשָׁמִים בָּעוֹלָם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה תענית ט:.
